"תמיד כדאי לשמור על אופטימיות, אם נסגרת דלת לא להתייאש, כי נפתחים שערים".

"כשהנאצים פלשו לעיר הולדתי, בשנת 1941, הייתי בת שש. אני זוכרת את הרעש שהשמיעו האווירונים הגרמנים והאיטלקים, נלקחנו לגטו שבאלבניה. כשמוסולוני נפל, חזרתי עם משפחתי לאלבניה ושינינו את שמנו וזהותנו. באלבניה קראו לי ליריה, הפכנו לאלבנים והסתתרנו. אחר כך משפחתי נלקחה לבלגן ברזן, למחנה ריכוז, ונספתה שם. נותרתי לבד וחייתי בתנאים קשים מאוד. בדצמבר 1948 עליתי לארץ באוניית כיפלון, שהייתה אוניית מסע. ההפלגה הייתה קשה מאוד. הגענו לחיפה בשקט, בלילה, משום שהאונייה הובילה נשק מיוגוסלביה."

Leah Passi – born in 1935 in Pristina (today Serbia) in Yugoslavia

“It is always worth staying optimistic, if a door closes don’t despair, because gates open.”

“When the Nazis invaded my town of birth in 1941, I was six years old. I remember the noise made by the German and Italian planes. We were taken to a ghetto in Albania. When Mussolini fell, I returned with my family to Albania and we changed our name and our identity. In Albania they called me Liria. We became Albanians and we hid. After that my family was taken to Bergen Belsen, the concentration camp, and died there. I was left alone and live in very bad conditions. In December 1948 I came to Israel on the ship Kefalon, which was a cargo ship. The voyage was very difficult. We arrived in Haifa quietly at night, because the ship was bringing weapons from Yugoslavia.”