"הימים חולפים שנה עוברת אבל המנגינה לעולם נשארת". מוסיקה תמיד תשפר את מצב הרוח שלכם
ותפחית את המתח".
"עליתי לארץ בשנת 1950 עם הוריי, אחי ואחיותיי. בתקופתם של הוריי, שהיו ניצולי שואה, קראו לשואה 'פרהוד'. הפרהוד התחיל בינואר 1941 ונמשך עד ליוני של אותה שנה. יצאנו מהבית בלי רכוש ונדדנו מעיר לעיר. עברנו תלאות רבות, כמו שוד ואלימות קשה, עד שהגענו לבצרה, שנקראה אז 'עיר התמרים'.
אח של אימא שלי שהגיע מפרס לעיראק היה סוחר בדים, וכשעבר לבצרה אפשר למשפחתי לגור אצלו למשך כמה חודשים. העלייה לישראל הייתה טראומטית בעבורי. בעיראק אבי היה סוחר בדים, גרנו בדירת פאר עם משרתת, וכשנחתנו בארץ, העלו אותנו על משאיות ודחסו אותנו לשם כמו עדר צאן. אחר כך הורידו אותנו באמצע הלילה במעברה, ושיכנו אותנו באוהלים."
Shulamit Nathan – born in 1939 in Basra in Iraq
“The days pass, a year goes by, but the melody remains forever. Music will always improve your mood and reduce tension.”
“I immigrated to Israel in 1950 with my parents, my brother and sisters. In the time of my parents, who were Holocaust survivors, they called the Holocaust ‘Farhud’. The Farhud began in January 1941 and continued until June that year. We left home with no possessions and wandered from town to town. We suffered a lot of hardships, such as robbery and severe violence, until we reached Basra, which was called “City of Palms”.
My mother’s brother who came from Persia to Iraq was a cloth merchant, and when he moved to Basra he let my family live with him for a few months. Aliyah to Israel was traumatic for me. In Iraq my father was a cloth merchant, we lived in a luxury apartment with a servant. When we landed in Israel, they took us on a truck, crowded like sheep. Then they dropped us in the middle of the night in a transit camp, and gave us tents for homes.”