"אני אוהבת את מדינת ישראל. זה המקום הטוב ביותר לחיות בו. היא נותנת לי ולכל היהודים את הכוח".
"נולדתי ב-1940 ביאשי, ביום שהעיר הוכרזה כליגיונרית, ולפני שרומניה הצטרפה למלחמה. הוריי, מוטל ובלה בראונשטיין, גרו אז בעיירה בשם שטפנשט. אבי סיכן את חייו כשבא לבקר את אימי בבית היולדות, מאחר שבאותה תקופה נאסר על היהודים להסתובב ברחובות, אלו שנתפסו נשלחו לרכבות המוות.
בשנת 1941 גורשו הוריי עם כל יהודי העיירה. אבי חלה בינקותו במחלת הפוליו, ובמסע זה נאלץ להרכיב רגל תותבת. אחרי שנדדו בדרכים צדדיות הגיעו הוריי לעיירה סוליצה. כשחזרו לשטפנשט, הם מצאו עיירה מופצצת ושרופה, כל רכושם נבזז. מאחר שהחיילים הנאצים הסתובבו בכל מקום בעיר, הם המשיכו במסעם עד שהגיעו לבוטושאן, אך גם שם נאלצו להמשיך ולנדוד ולהסתיר את זהותם. בשלב מסוים נתפסו ועמדו להישלח למחנה ההשמדה טרנסניסטריה, אך ניצלו בדרך נס.
ב-1944 נולד אחי יואב, וב-1948 החליטו הוריי לעלות לארץ. הם ביקשו רשות לעלות, אך השלטונות הרומניים סירבו. זו הייתה תקופה קשה, התנאים והמחסור החמור במזון השפיעו על מצבנו, ולכן עזרתי בפרנסה ונתתי שיעורים פרטיים. לאחר שסיימתי את לימודי התיכון הגשתי עם אימי בקשה לעלות לישראל. התקבלתי אז ללימודי לרוקחות, אך כשהמפלגה הקומוניסטית גילתה את הבקשה לעלייה, השתנתה רשימת התלמידים. רק בשנת 1963 אפשרו לנו הרומנים נתנו לעלות לארץ, לאחר שהתעמרו בנו והקשו עלינו. הגענו לחיפה באונייה שהפליגה מטריאסטה. אחי ואני למדנו באולפן שבקיבוץ מעגן מיכאל, זו הייתה חוויה מיוחדת. ישנו בצריפים מלאי חולדות, אבל היינו צעירים ומאושרים שאנחנו בישראל. בהמשך עברתי לירושלים, לשכונת בקעה, התחתנתי והקמתי משפחה מקסימה – 3 ילדים ו-5 נכדים, ואני גרה בירושלים עד עצם היום הזה."
גיזלה נפטרה בשנת 2023, אך הספיקה לחגוג איתנו את ראש השנה ב-foz.
Gisela Haimowitz – born 1940 in Iași in Romania
“I love the State of Israel. It is the best place to live. It gives me and all the Jews fortitude.”
“I was born in 1940 in Iași, on the day the city was declared part of the Legionary State, and before Romania joined the war. My parents, Mottel and Bella Braunstein, were living in a town called Shtefanesht. My father risked his life visiting my mother in the maternity hospital, since at that time Jews were forbidden to be on the streets. Any that were caught were sent to the death railways.
In 1941 my parents were expelled along with all the Jews of the town. My father had contracted polio as a child, and for this journey he had to use an artificial leg. After wandering along side roads, my parents reached the town of Sulița. When they returned to Shtefanesht, they found the town bombed out and burnt. All their possessions had been looted. Since the Nazi soldiers were everywhere in the town, my parents continued their journey until they reached Botoșani, but still they had to continue traveling and hide their identity. At a certain point they were seized and were about to be sent to the Transnistria death camp, but were miraculously saved.
In 1944 my brother Yoav was born, and in 1948 my parents decided to immigrate to Israel. They applied for permission, but the Romanian authorities refused. It was a very hard time, severe shortages of food affected our situation, so I tried to help support the family by giving private lessons. When I finished high school, I applied for permission to immigrate to Israel with my mother. I had been accepted to study pharmacy, but when the Communist Party discovered my application to emigrate, the list of students changed. It was only in 1963 that the Romanians gave us permission to immigrate to Israel, after mistreating us and making difficulties. We arrived in Haifa on a boat from Trieste. My brother and I learned Hebrew on the ulpan at Kibbutz Ma’agan Michael, it was a very special experience. We slept in huts full of rats, but we were young and happy to be in Israel. Later I moved to Baka’a in Jerusalem, I married and started a wonderful family – 3 children and 5 grandchildren, and I’m still living in Jerusalem.”
Gisela died in 2023, but she managed to celebrate the new year with us at FOZ.
