"מילדות קשה ואובדן גדול לתקומה והצלחה. מפליט לקצין בכיר בצבא ההגנה לישראל שייצג את המדינה בכבוד. מאחל למדינה שגשוג ועתיד טוב יותר, בלי פילוגים ומחלוקות".
"ב-1941 כבשו הגרמנים את יוגוסלביה, הם הגבילו את תנועת היהודים, אסרו ותקפו אותם. בסוף שנה זו תפסו האוסטאשים, לאומנים פשיסטים מקומיים, 12 בחורים יהודים בני שמונה־עשרה, וביניהם את ולאדו אחי, ושלחו אותם למחנה הריכוז יאסנובאץ, אחי מצא בו את מותו ב-1943.
בתחילת 1942 שלחו אותי לאוסייק, לדודתי לידיה, שהייתה נשואה לבן למשפחת קראוס האמידה. מאחר שאחייניו היו נאצים לובשי 'חולצות חומות' הייתי בסכנה, הם רצו להלשין עליי, ולכן לידיה שלחה אותי לגיסה, שגר בספליט והיה חבר בפרטיזנים. הגיס נאלץ לברוח, ולכן גרתי אצל משפחות מקומיות נוצריות, שלא ידעו שאני יהודי. בשל המראה שלי, בלונדיני עם עיניים ירוקות, יכולתי לעזור לפרטיזנים ששלטו ביערות שבסביבה ולהעביר להם הודעות.
בסוף 1944 התאחדתי עם דודתי לידיה, שהייתה הניצולה היחידה מבין משפחתי. לידיה ובעלה השני החליטו לעלות ארצה ולאמץ אותי רשמית. כשהייתי בן ארבע־עשרה שינה מנהל בית הספר שבו למדתי את שמי, ממירקו טאוסיג-סור לשם העברי אמיר.
בשנת 1954 התגייסתי לצה"ל, שירתתי כקצין בחיל הנדסה והשתחררתי בשנת 1957 לאחר שנלחמתי במבצע קדש. כשהשתתפתי בתחרויות שחייה בימק"א הכרתי את דליה, התחתנו בשנת 1961. בהמשך חזרתי לצבא והקמתי את היחידה לסילוק פצצות, שעליה פיקדתי עד 1979. במהלך שירותי הצבאי נסעתי לשליחות צבאית-דיפלומטית רשמית בגרמניה כקצין צה"ל. בתקופה זו התעקש בן-גוריון שבכל דרכון דיפלומטי יהיה שם עברי, ולכן שינו את שם משפחתי לטלמור. לי ודליה נולדו 2 ילדים ו-4 נכדים."
Amir Talmor – born 1935 in Sisak in Yugoslavia
“From a difficult childhood and great loss to revival and success. From a refugee to a senior officer in the Israel Defense Forces who honorably represented the State. I wish the State prosperity and a better future, without rifts and disagreements.”
“In 1941 the Germans captured Yugoslavia. They limited the movement of Jews, arrested and attacked them. At the end of that year, the Ustashe, local fascist nationalists, seized 12 Jewish boys aged eighteen, including my brother Vlado, and sent them to Jasenovac concentration camp, where my brother died in 1943.
In early 1942 I was sent to Osijek, to my aunt Lydia, who was married to a member of the well-off Krause family. Since his nephews were Nazi “brown shirts”, I was in danger. They wanted to inform on me, so Lydia sent me to her brother-in-law, who lived in Split and was a member of the partisans. He was forced to flee, so I lived with local Christian families who did not know I was a Jew. Because I was blond with green eyes, I could help the partisans who controlled the surrounding forests and bring them messages.
At the end of 1944 I was reunited with my aunt Lydia, who was the only survivor of her family. Lydia and her second husband decided to immigrate to Israel and formally adopt me. When I was fourteen, the principal of my school changed my name from Mircu Taussig-Sor to a Hebrew name, Amir.
In 1954 I joined the IDF, I served as an officer in the Engineering Corps and was discharged in 1957 after taking part in the Sinai Campaign. I met Dalia when I was competing in swimming competitions at YMCA and we married in 1961. Later I returned to the army and set up a bomb-disposal unit, which I commanded until 1979. During my military service, I went on an official military-diplomatic mission to Germany, as an IDF officer. At that time, Ben Gurion insisted that every diplomatic passport must have a Hebrew name, so they changed my surname to Talmor. Dalia and I have 2 children and 4 grandchildren.”
