"אנו דור ניצולי השואה, הקמנו את המדינה יש מאין ומורישים לדור הצעיר מתנה שאין יקר ממנה. שימרו עליה מכל משמר".

"הייתי הילד הבכור מבין חמישה ילדים. ב-1940 גורשנו מעיר הולדתי פרושקוב לגטו ורשה. ב-1941 הצלחנו, הוריי, אני ושני אחיי הגדולים, לברוח מגטו ורשה. שני אחיי הקטנים נשארו עם הסבתות. אחרי נדודים רבים חליתי בטיפוס, שהייתה מחלה מאוד מדבקת. כעבור שבועיים הצליחה אימי להכניס אותי לבית חולים קטן, היא גם החליטה שאנחנו לא יכולים יותר לברוח, וכך הגענו לעיר שדליץ.

כעבור כמה שבועות הוקם הגטו. התחבאנו בעלית גג קטנה חמש נפשות. אני ואימי הצלחנו לצאת ממקום המסתור שבו התחבאנו, לעבוד בכפרים ולהביא אוכל למשפחה. באחת הפעמים אימא השאירה אותי באחת החוות, הייתי צריך לקום השקם בבוקר ולצאת עם העדר. בוקר אחד התעוררתי מצרורות יריות ששמעתי מכיוון שדליץ. בעל החווה פחד, הוא  לא רצה להעסיק אותי יותר, ולכן חזרתי להוריי."

Meir Reichardt – born in 1930 in Pruszków in Poland

“I am from the generation of Holocaust survivors. We founded the State from scratch and pass this most precious gift on to the younger generation. Guard it fiercely.”

“I was the eldest of five children. In 1940 we were expelled from my city of birth Pruszków to the Warsaw ghetto. In 1941, my parents, I and my two older siblings managed to flee the Warsaw ghetto. My two youngest siblings remained with the grandparents. After much wandering, I fell ill with typhus, which was very infectious. Two weeks later my mother managed to get me into a small hospital, she also decided we couldn’t flee any more, so we came to the town of Siedlce.

A few weeks later the ghetto was set up. We hid in a small attic, five people. My mother and I managed to get out of the hiding place, and work in the villages and bring food to the family. One time my mother left me in one of the farms. I had to get up early and go out with the flock. One morning I woke to the sound of shooting coming from the direction of Siedlce. The farmer was afraid, he didn’t want to employ me any more, so I went back to my parents.”