"בעקבות מזלי נשארתי בחיים. היה לי רצון וכוח להמשיך את חיי. עשיתי את חלקי בבניית מדינתנו, מאחלת לכם לראות את הטוב בארצנו, כל עוד אתם חיים ומסוגלים לראות. היו מרוצים ממה שיש ונצלו כל רגע לטוב ביותר"

"בשנת 1941, כשהייתי במחנה קיץ מחוץ ללבוב, פרצה המלחמה. לא הספיקו להחזיר אותנו הביתה, ולכן הצבא האדום שלח את כל הילדים לרוסיה, לסיביר. שהיתי שם ארבע שנים. כשחזרתי הביתה בסיום המלחמה לא מצאתי איש מבני משפחתי. לא ידעתי לאן ללכת, ונשארתי בתחנת הרכבת למשך מספר ימים. לשמחתי, ניגש אליי איש עם כיפה. הוא שאל אותי למה אני לא הולכת הביתה. סמכתי עליו, והשבתי לו שאין לי בית ואין לי לאן ללכת. אותו איש הפנה אותי למקום שהיו בו עוד ילדים כמוני, שנותרו בלי משפחה, ומדריך מטעם הסוכנות. רציתי לעלות לארץ, ולכן כעבור כמה חודשים עליתי עם הילדים והמדריך בעלייה בלתי לגאלית."

Esther Yotvat – born in 1930 in Lviv in Poland

“It was my good fortune to survive. I had the willpower and fortitude to continue my life, I did my part in building our State. May you see the good in our country, as long as you are alive and can see. Be satisfied with what you have and take advantage of every moment.”

“In 1941, while I was at summer camp outside Lviv, war broke out. They couldn’t send us home, so the Red Army sent all the children to Russia, to Siberia. I was there for four years. When I returned home after the war I couldn’t find any of my family. I didn’t know where to go, I stayed in the railway station for a few days. To my joy I was approached by a man wearing a yarmulke. He asked me why I didn’t go home. I trusted him and replied that I had no home and nowhere to go. That man referred me to a place where there were other children like me, who had no family, with a youth leader from the Jewish Agency. I wanted to immigrate to Israel, so a few months later I made Aliyah with the children and the youth leader, on an illegal Aliyah.