"לימודים הם טעם החיים.. ללמוד כל החיים, כי שום דבר אחר לא נותן סיפוק והנאה".
ארווין היה בן יחיד להוריו. ב-1944 נדד עם אימו ובני משפחה נוספים עד שהם נתפסו ונשלחו לברגן בלזן, שהיה תחנתם האחרונה. באפריל 1945 הועלו לרכבת לכיוון לא ידוע, ורק אחרי כשבוע עצרו האמריקאים את הרכבת בהילברסבן שבגרמניה. שם הוא אושפז עם דלקת ריאות, סבתו שחלתה בטיפוס גם אושפזה, אך נפטרה מהמחלה. כשהחלים חזר ארווין עם אימו, דודתו ובת דודתו לעירם, והם התאחדו עם אביו, שנשלח לעבודת כפייה ושרד.
בשנת 1949 עלתה המשפחה לארץ. ארווין למד בבית ספר "גאולים", שרוב תלמידיו היו עולים חדשים. בהמשך הצטרף לצופים, ושם בפעם הראשונה היה בחברת צברים, למד בבית ספר מקצועי "עמל" ועשה בגרות אקסטרנית. הוא עבד בדואר כטכנאי תקשורת, יותר מאוחר המחלקה שלו נהפכה לחברת בזק.
ארווין למד במשך שנה כימיה באוניברסיטה, אך מאחר שהיה צריך גם לעבוד ולהתפרנס עזב את הלימודים. בשנת 1982 חזר ללמוד באוניברסיטה הפתוחה מתמטיקה, מחשבים, אלקטרוניקה וגם כימיה. הוא רצה לקבל תואר מטעם האוניברסיטה, אך הלימודים נהיו יותר ויותר קשים, ייתכן שאלה היו הסימנים הראשונים של מחלת הדמנציה. ארווין אהב ללמוד, והיה גאה שהצליח לשלב את לימודיו עם עבודתו.
Erwin Shalom Borush – born in 1938 in Subotica in Yugoslavia
“Learning is the taste of life. Learn throughout life because nothing else gives satisfaction and pleasure.”
Erwin was his parents’ only child. In 1944 he wandered around with his mother and other family members until they were captured and sent to Bergen Belsen, which was their last stop. In April 1945 they were put on a train to an unknown destination, until the Americans stopped the train a week later in Hilversban in Germany. He was hospitalized with pneumonia. His grandmother who had typhus was also sent to hospital, but she died. When he recovered, Erwin returned with his mother, his aunt and his cousin to their city, where they were reunited with his father, who had survived a forced labor camp.
In 1949 the family immigrated to Israel. Erwin studied in Geulim School where most of the pupils were new immigrants. Later he joined the Scouts and for the first time he was among native Israelis. He studied at Amal Technical School and did an external matriculation. He worked for the Post Office as a communications technician, and later his department became Bezeq Ltd.
Erwin studied chemistry at University for a year, but as he had to work for a living he left his studies. In 1982 he went back to study mathematics at the Open University, but the studies became more and more difficult. Perhaps these were the first signs of dementia. Erwin loved to study, and was proud that he managed to combine his studies with his work.
